|
"ירושלים, באספקלריה של רחוב הנביאים וסביבתו, היא מוזיאון חי של
תרבויות, של אורחות חיים ושל סגנונות בנייה למיניהם" (דויד
קרויאנקר)
רחוב הנביאים הוא אחד המכלולים האורבניים-היסטוריים המעניינים
ביותר בארץ. מתקיימת במקום תופעה ייחודית כציר מפגש בין יהודים,
מוסלמים ונוצרים. תחילתו של הרחוב בשוק הערבי של שער שכם בעיר
העתיקה, משם הוא עולה מערבה, בואכה שערי שוק מחנה יהודה שבלב העיר
החדשה. מעברו הצפוני מתגוררת אוכלוסייה חרדית צפופה על בתי מדרשיה
הרבים, ומעברו הדרומי משתרע מרכז העסקים הראשי של העיר החדשה.
לאורך הרחוב זרועים מוסדות אירופיים, כמו בית הספר האנגליקני,
המכון התיאולוגי השוודי ובית הספר הצרפתי. רחוב הנביאים קושר את כל
הקצוות והניגודים הגלומים בירושלים.
רחוב הנביאים מציג עדויות היסטוריות ייחודיות על אדריכלות המאה ה-19 ותחילת המאה ה-20, שמקורה בשלוש התרבויות העיקריות שהתקיימו
במקום: הנוצרית, הערבית והיהודית. מבני הציבור כגון בתי חולים,
שגרירויות, כנסיות, אכסניות ובתי ספר, משתלבים לאורך הרחוב בין
חווילות פרטיות וגינות ירק. המוסדות ומבני המגורים יוצרים יחד ריקמה עירונית יוצאת דופן, המערבת אדריכלות מונומנטלית וסגנונות
אירופיים עם תבניות מקומיות ובנייה מסורתית.
אחד מאזורי הפיתוח והבנייה הראשונים מחוץ לחומות השתרע לאורך ציר
רחוב הנביאים של היום, שבאותה עת היה דרך עפר. עם הכיבוש הבריטי
(1917) הפכה ירושלים בהדרגה מעיר שדה עות'מנית למרכז עירוני מתפתח
ומתקדם- תקופה זו מסמנת את השלמתו של רחוב הנביאים. שני הבניינים
החשובים שנבנו ברחוב בתקופת המנדט היו בית החולים "ביקור חולים",
שנפתח לציבור בשנת 1925, והקונסוליה של אתיופיה, שבנייתה הושלמה
בשנת 1928. פרט לכך נבנו עוד מבנים כמלון "סן-רמו". בראשית שנות
העשרים נסלל ברחוב הנביאים כביש אספלט והותקנו בו מדרכות. אחרי
מלחמת העצמאות חלק מרחוב הנביאים ושכונת מוסררה (מורשה) הוכרז כשטח
הפקר, והרחוב נחצה לשניים. לאחר מלחמת ששת הימים ואיחוד העיר הוסרו
חומות הבטון וסולקו המוקשים שבין שני חלקיו של רחוב הנביאים,
ובמעמדם המדרדר של הרחוב ושל האזורים הסמוכים לו התחולל שינוי
דרמטי.
עוד בתקופת המנדט התרכזה סביב הרחוב האליטה הציונית המשכילה,
שהורכבה ממשפחות יוצאות גרמניה ורוסיה שהגיעו לעיר בשנות העשרים.
עצם מגוריהן של משפחות אלה, שהיו בעלות רקע משותף -
אירופי-אינטלקטואלי, בשטח מצומצם בסביבת רחוב הנביאים, הקלו עליהן
בקשרי הידידות שרקמו ובמפגשיהן החברתיים. בירושלים של תקופת המנדט
נודעה חשיבות רבה למפגשים בבתי התושבים. מפגשים אלה נשאו אופי
המשלב מסורת רוסית-יהודית, תרבות גרמנית, השכלה אירופית, ופעילות
ציונית. בין משתתפי החוגים הללו היו ד"ר הלנה כגן, ד"ר אברהם טיכו
ורעייתו הציירת אנה טיכו, ד"ר ארתור רופין, מנחם אוסישקין, ש"י
עגנון והמשוררת רחל (בלובשטיין). בשכונת החבשים הסמוכה התגוררו כמה
ממנהיגי היישוב ומן המשכילים היהודים, כאליעזר בן יהודה והשופט גד
פרומקין. בסמיכות לרחוב הנביאים שכנו מוסדות תרבות והשכלה יהודיים
- ביניהם בית הרב קוק.
|
