במשך מחצית המאה שחלפה סבל רחוב הנביאים מתהליך דעיכה מתמשך. מספר מבנים היסטוריים נהרסו או הושחתו על ידי תוספות בנייה מכוערות. סלילתו של כביש מספר 1 הנציחה את חלוקת הרחוב לשני קטעים נפרדים, תנועת המכוניות הוגברה וגדלו מתחמי החנייה באזור. ברוח התכנון המודרני, נבנה ב- 1989 בניין "ארלדן" בן 7 הקומות, שהיה אמור להיות המבנה הגבוה ביותר באזור כולו. הרשויות, ציבור המתכננים וארגוני הסביבה מסכימים כיום על הצורך החיוני לשמור על המורשת של רחוב הנביאים - אף על פי כן, לא נקבעה מדיניות שימור כוללת לאזור. העדיפות הניתנת לתנועת כלי רכב ולבנייה לגובה ממשיכה לאיים על אופי הרחוב ועל איכות החיים. ההרחבה המתוכננת של רחוב הנביאים והפיתוח הנדל"ני של האזור עלולים להמיט הרס בלתי הפיך של המורשת הבנויה ולאופיו ההיסטורי של רחוב הנביאים.

מדיניות הפיתוח של מרכז ירושלים שמה לאחרונה את יהבה דווקא על בנייה גבוהה. הניסיון מלמד שהבנייה לגובה בערים היסטוריות המיטה רק נזק על החיים העירוניים, בעיקר במקומות שבהם אין הכלכלה חזקה במיוחד. על אחת כמה וכמה בערים שכלכלתן מושתתת בעיקר על תיירות תרבותית והיסטורית. הפרויקטים המתוכננים בסביבת רחוב הנביאים, כמו המבנה הכבד שמבקשים להקים על יד בניין סרגיי, או הבניין הענק שמבקשים לבנות ברחוב ואלנברג, עלולים להטיל את חתיתם על הסביבה, לפגוע במרקם העדין ולהוות נטל כבד על ההתפתחות הכלכלית של העיר. מבנים גבוהים בני עשרים קומות ויותר עשויים אולי להכניס רווחים קלים למספר יזמים, אך עלולים לזרוע סביבם עזובה וריק לדורות.

באזור פוטנציאל רב עצמה הראוי לטיפול מיוחד: שילוב זהיר ונאור בין שימור לפיתוח, איזון נכון בין כלכלה לתכנון אורבני - "טיפול בפינצטה", כפי שהגדיר זאת מהנדס העיר, אדריכל אורי שטרית. חידושם של המבנים הישנים צריך לעלות בקנה אחד עם בנייה חדשה, בעיקר למטרות מגורים. שכן, תמיד יהיה כוח משיכה רב למגורים באזור היסטורי מחודש שהתברך בארכיטקטורה נאה, בחצרות ירוקות ובסמיכות למרכזי מסחר ותרבות. בשילוב נכון עם הרחוב יפו המסחרי, יכול רחוב הנביאים להפוך לחלק חשוב של ירושלים המתחדשת כעיר ידידותית ובת קיימא.

תכנית שימור ופיתוח מתוך תפישה של פיתוח בר קיימא (שימוש במשאבים הקיימים תוך שמירה על צורכיהם של הדורות הבאים), מתייחסת למכלול ההיבטים: הכלכליים, החברתיים, התיירותיים והתחבורתיים. לפי שיטת שימור ופיתוח פנים-עירוני (Inner City Growth)  החייאתו של מרכז העיר והתפתחותה של ירושלים כבירה תוססת, תלוי בשימור וחיזוק הפוטנציאל הגלום במרקמיה ובמרכזיה המקומיים. פיתוח של הרחוב על ידי יצירת רובד חדש של בנייני מגורים ומבני ציבור, עתיד לחזק את אופי רחוב הנביאים, כאשר הבניינים החדשים משתלבים ב-"רוח המקום" (Genius Loci) ושומרים על פתיחות לנוף ולקו הרקיע, מבנה שכונתי וחברתי , מורשת היסטורית ובנייה באבן.

 

היבט תחבורתי

"בשכונות היסטוריות וכן באזורים מאוכלסים בצפיפות, זרימת התנועה תותאם לאופי הרחוב, ולא להפך." (מגילת ירושלים בת-קיימא)

אלפי כלי רכב החולפים מדי יום ברחוב הנביאים. מספרם ההולך וגדל של כלי רכב אלה מציב בעיה קשה: כל המחקרים מצביעים על כך שתנועה מוטורית כבדה מעיבה על התקשורת האנושית ומקהה אותה. כפי שקרה במרכזים היסטוריים אחרים שהתנועה המוטורית פלשה לתחומם, גם כאן נוצר קונפליקט מאיים בין אלה המתגוררים ברחוב ומטיילים בו, לבין אלה החוצים אותו ברכבם. ההבחנה בין רחוב, שהוא חלל אשר נותן עדיפות למפגשים אנושיים, לבין דרך, שמעודדת מהירות ונותנת עדיפות למעבר אנונימי של כלי רכב, מגדיר את הניגוד שבין תפיסה השואפת להסב את רחוב הנביאים לדרך לבין תפיסה רחבה יותר לפיתוח איזור רחוב הנביאים ברוח המקום.

לפי התחזיות של צוות תכנית האב לתחבורה בירושלים, קיימת תכנית להרחבת רחוב הנביאים והפיכתו לכביש עירוני ראשי לנפחי תנועה של כ- 2550 כלי רכב (!) בשעות השיא של הבוקר. ידוע שכאשר זרימת התנועה עוברת מעל לרמה המתונה של כ- 550 מכוניות לשעה (בשעות השיא) - איכות החיים יורדת בהתאם. לפיכך, יש להפחית את לחצי התחבורה ברחוב הנביאים מתוך הכרה שתחבורה פרטית מסיבית אינה מתאימה לחיים החברתיים המתקיימים ברקמה עירונית היסטורית, אשר דורשים אווירה של שכונתיות ורחובות.

ההיבט התחבורתי מתוך גישה בת קיימא, גורס כי החייאת עיר היסטורית מחייבת, בין היתר, קידום תחבורה ציבורית אמינה במקביל להפחתת/הגבלת נפח התנועה הפרטית. תפישה זו, המיושמת כיום בערים היסטוריות רבות בעולם, עולה בקנה אחד עם המגמות של צוות תכנית האב לתחבורה בירושלים, אשר מקדם את פרוייקט הרכבת הקלה ושיפור שירותי האוטובוסים בעיר. ואולם, אם חלילה יורחב גם רחוב הנביאים לממדים של כביש עירוני ראשי - על מנת לאפשר גישה מוטורית למרכז העיר - ייצא שכרנו בהפסדנו. שכן, מה יועילו חכמים בתקנתם אם בעידן הרכבת הקלה נוכל עדיין להיכנס למרכז העיר ברכב פרטי? כך עלולה גם הרכבת הקלה להפוך אמצעי תחבורה משני בחשיבותו, כפי שקרה לאוטובוסים המשמשים בעיקר אוכלוסייה חלשה: ילדים, קשישים וחסרי אמצעים.

הזרמתם של עוד כלי רכב אל רחוב הנביאים ואל מרכז העיר, תביא לתוצאה הבלתי רצויה המוכרת מניסיונם של מרכזים היסטוריים אחרים בעולם: ניוון חברתי, כלכלי ופיזי של האזור כולו. הסכנה היא שרחוב הנביאים, שהוא אחד היפים שמחוץ לחומות, יוקרב דווקא על מזבח הרכבת הקלה שתעבור ברחוב יפו המקביל. רחוב הנביאים צריך להתפתח כרחוב תרבותי, שליו וירוק, שיאזן את אופיו המסחרי והסואן של רחוב יפו, אליו ניתן אולי להפנות תנועה מוטורית מתונה ומבוקרת. ההתמודדות עם הרכב הפרטי חייבת להיעשות בצורה נחרצת. יתכן שיש לחסום את כל המרכז לתנועה מוטורית. אין ספק שדרושים רעיונות חדשים ואמיצים בעניין זה.

ניתן לערוך שינויים תחבורתיים אשר לא ידרשו הרס או פגיעה כלשהי במבנה היסטורי, וזאת באמצעות תכנית תחבורה השומרת על קנה המידה המסורתי -אנושי של רחוב הנביאים, תוך שיפור הקשרים העירוניים ואיכות החיים. בתכנון שכזה העדיפות היא להולכי הרגל ולתחבורה הציבורית בתחומי העיר הפנימית.